​

קיבוץ הוא צורת התיישבות שיתופית ייחודית לציונות ולמדינת ישראל המבוססת על ערכים סוציאליסטים ובעיקרם -  שוויון בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני. הקיבוץ הוא בדרך כלל יישוב קטן המונה מספר מאות תושבים, ופרנסתו מחקלאות ותעשייה.
הקיבוצים החלו כקהילות אשר דגלו בשיתוף מלא של הרכוש ובשוויון, הן בייצור והן בצריכה.
הקיבוצים הוציאו מתוכם אישים מרכזיים ביישוב ובהנהגת המדינה ותרמו תרומה מרכזית לקבוצות ההגנה שקמו לשמירה על המולדת לפני קום המדינה, ולאחר קום המדינה לקחו חלק מרכזי בצה"ל, במיוחד בעשרות השנים הראשונות לקיומו. תרומה זו התבטאה במתגייסים רבים ליחידות קרביות, טייסים ובמפקדים רבים יחסית לאחוז חברי ובני הקיבוצים באוכלוסייה.
ישנם שלושה סוגים של קיבוצים:
1. קיבוץ שיתופי: קיבוץ אשר משמר באורחות חייו מערכות חיים שיתופיות.
2. קיבוץ מתחדש: יישוב אשר מקיים מספר מערכות חיים שיתופיות בכוונתן (הבטחת הכנסה קהילתית, שותפות בבעלות על אמצעי הייצור, שותפות בבעלות על הקרקע וכו').
3. קיבוץ עירוני: יישוב המתקיים בתוך תחומי יישוב קיים (עיר) ומקיים אורחות חיים של יישוב נפרד ושיתופי. קיבוצים כאלה קיימים מאז שנות השמונים בירושלים, חיפה, בית שמש ושדרות

.נכון ל-2012 חיים כ-141,000 נפש ב-274 קיבוצים, מהם רק 70 נותרו שיתופיים

 ​